האדמו"ר מויז'ניץ, רבי משה-יהושע הגר זצ"ל, נולד בי"ג סיון תרע"ו (1916) ונפטר בכ' באדר האחרון. האדמו"ר הוא בנו של ה"אמרי חיים" (רבי חיים-מאיר הגר) זצ"ל, ואח של ציפורה תליט"א. בדרך כלל אנחנו שומעים על רבע'ס בעריכת השולחנות (טישים) או בכל מיני "מופתים", אבל את האדמו"ר זצ"ל אפיינה בעיקר השקידה העצומה בתורה. כמו שציפורה סיפרה בשבעה שהיה עד כדי כך מתמיד גדול, שאחד מאחיו מצא אותו בחמש לפנות בוקר יושב ולומד, וכשהבין שזה היה המשך הלימוד מהיום הקודם ושאחיו לא ישן כלל "הלשין" לאמא שלהם, שאסרה עליו להמשיך במנהגו זה, והוא התאכזב מאוד מכך אך קיבל עליו את "הדין".
דבר נוסף סיפרה ציפורה, שללא ספק מעיד על הנהגתו את חסידיו- היה אדם רך ואכפתי. וכך ספד לו חסיד אחד "הוא היה ממש מעין אבא בשביל כולנו". לא רק מנהיג ומורה דרך אלא ממש אבא! האכפתיות באה לדוגמא לידי ביטוי בהתערבותו לסיום שביתת הרופאים הגדולה (הקודמת) בתשמ"ג, כאשר דיבר עם רה"מ דאז מנחם בגין ז"ל וציטט באוזניו את הפסוק ממגילת אסתר: "איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי" ואמר לו "חייבים לעשות לשביתה הזאת סוף".
נקודה נוספת שמעידה על מעורבותו והאכפתיות שהייתה לו הייתה כל המספידים שהדגישו את החינוך לתורה ומצוות כערך מרכזי אצל האדמו"ר זצ"ל זיע"א.האדמו"ר היה מעורב בנעשה במוסדות החינוך של החסידות מתוך הבנה שהחינוך לאהבת התורה וליראת שמים הוא שיהפוך את הילד-בחור ליהודי בצורתו המתוקנת והראויה. אחד המשפטים שהיו רבים שהעידו ששמעו מפיו היתה זעקת הכאב שזעק לשרי החינוך שבאו אליו או למנהיגי ציבור אחרים: "איך גדלים בארץ ישראל מליון ילדים שלא יודעים מה זה שמע ישראל?!".
וגם השבת אפיינה אותו. שירת "י-ה ריבון" בטיש בליל השבת היא שיא השיאים בטיש הויז'ניצאי כבר דורות על דורות, וכמו אצל ה"אמרי חיים", אביהם של ציפורה תליט"א והאדמו"ר זצ"ל, המשיך גם בנו במעמד נשגב זה במשך שנות פועלו והחסידים ואנשי המעשה שנכחו בטיש מספרים על חוויה רוחנית משמעותית עת היה מסמן האדמו"ר להתחיל לשיר את השיר עצמו.
ואני שאינני חסידת ויז'ניץ כלל ועיקר, רק עומדת משתאה לנוכח המנהיג הגדול שאבד לעשרות אלפי חסידי ויז'ניץ בארץ ובעולם. עומדת ומשתאה לנוכח ההערכה העצומה לה זכה מכל גווני הקשת החרדית המפולגת, חסידים (כמובן), ליטאים (משום גדלותו הידועה בתורה, עד כדי שמינוהו להיות נשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל שמשלבת את החסידים והליטאים יחד בעשייתם הפוליטית), וספרדים (הרב עובדיה שנבצר ממנו להגיע עקב חולשתו לשבעה שלח את שרי ש"ס כשליחיו לדבר המצווה!). והאמת שיותר ממה שהתרשמתי בלוויה, התרשמתי מהשנה האחרונה בה נחלש גופו של הרבי אף יותר ממה שהיה ב10 השנים האחרונות והחסידים התפללו בכזו דבקות וכוונה לרפואתו השלמה של אדם שלכאורה במונחים ראציונלים אין סיכוי שישוב לאיתנו (כבר יותר מ10 שנים שהיה הרבי חולה באלצהיימר ל"ע, וב5 השנים האחרונות היה כבר בעולמו הפנימי לחלוטין), ועדיין התפילות והתהילים היו ממש בלב נשבר מתוך הבנת גדולתו גם כשאינו מנהיג את העדה בפועל.
ויותר מכל מה שכתבתי, נראה לי שהכי ראוי ונכון ללמוד על הרבי זיע"א מתוך צוואתו:
מאוד מאוד אני מזהיר ומבקש מכל אחד ואחד מתלמידיי היקרים שיחיו ומצבור אנ"ש (אנשי שלומנו) היקרים שיחיו, הוי זהירים מאוד שיהא לכם זמן קבוע מדי יום ביומו ללמוד תוה"ק ומה טוב ומה נעים לקבוע שיעור ברבים בביהמ"ד כפי שנהגתי, ולא יעבור ח"ו יום בלי קביעות עיתים לתורה, וכמו"כ לדייק ללמוד ספרי מוסר וחסידות. גם אבקש מכם תלמידיי היקרים והחביבים וחברי התאחדות התלמידים שהרבה כוחות השקעתי עליכם והתאמצתי הרבה לטובתכם, ובפרט בענייני חינוך, שתתחזקו באהבת חברים ע"י התארגנות חבורות חבורות ולהגביר חינוך בניכם ובנותיכם בדרך התורה והחסידות שזו שאיפתי החזקה, ולבנות ביתכם ביסוד חזק מאוד ביודישקייט (=ביהדות) שיהא בצניעות... והעיקר שהבית שלכם יהא ערליכע חסידישע שטיבער אהן אקונצען (=בית חסידי אמיתי ללא התחכמויות), למסור נפשם על קוצו של יוד וטוב לכם בזה ובבא אכי"ר.
לימוד תורה, חינוך, שבת ואהבת חברים. אם ניקח רק את הנקודות הללו מהאדמו"ר זצ"ל- דיינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה