נתבקשתי לכתוב על היחס בין הפנים-הקהילה שלנו, לבין החוץ-תושבי נתיבות. אקדים ואומר שהדגש הוא על אנחנו כקהילה ולא על אדם פרטי.
אפתח בסיפור: מעשה ברב אחד שהגיע לעיירה בצום תשעה באב. הוא ראה שלקראת סוף הצום, כל הנשים מנקות את הבתים. הוא דרש בבית הכנסת שדבר זה אסור. לאחר שנה שוב הגיע לאותה עיירה וראה שתי נשים מסתודדות והבין שהן מדברות עליו. מבירור שערך גילה שהן אמרו עליו שזהו הרב שאמר שהמשיח לא יבוא? הרב התפלא איך קרה שכך הבינו את דבריו?! הוא גילה שבאותה עיירה נהגו לשטוף את הבתים לקראת סוף הצום מתוך אמונה שהמשיח תיכף מגיע ולכן צריך לנקות לכבודו, וכאשר הוא אמר בדרשתו שאסור לנקות, אנשי העיירה הבינו שהמשיח לא יבוא.
הקהילה שלנו יוזמת פעילויות ופרויקטים רבים. חלקם לטובת תושבי נתיבות וחלקם לטובת חיזוק הקהילה שלנו. לעיתים עולה השאלה האם אנחנו יכולים לעשות כל פעילות שאנו רוצים, או שעלינו להתחשב ב"מה יגידו עלינו".
הבעיה קיימת כאשר אנחנו רוצים לעשות דבר טוב וחיובי, אך עלול להיתפס כדבר שלילי, מתוך סיבה אמתית שנובעת משוני תרבותי כזה או אחר. במקרה כזה, יש לקחת בחשבון את אחת המטרות שהקהילה שלנו הציבה לעצמה, והיא להתחבר אל תושבי נתיבות. כדי שמטרה זו אכן תתממש עלינו להתחשב ולהיות רגישים לדעותיהם של תושבי העיר. מתוך כך לעיתים, נצטרך לוותר על רצונותינו ולא לקיים פעילויות מסוימות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה