אנחנו מכירים אותה בעיקר כ"אישתו של" אך היא אישיות מרתקת בפני עצמה.
מה היא חושבת על משפחות מרובות ילדים?
מהי "הורות מקושרת"?
ומיהי בכלל שאולה?!
אז הכירו את שושית בן שלום, בשליפות מורחבות לרגל העלון החדש.
קיבוץ סעד- מקום הולדתי. בית חם ואוהב. זיכרונות ילדות של בית ילדים בו אנו גדלים ביחד, שינה ללא הורים. מרחבי דשא ענקיים, פסטורליות והרגשת גן עדן. כנשואים חיינו בסעד 10 שנים ותמיד הרגשתי שבשביל ילדים זה המקום הטוב ביותר לגדול. עד היום אני באה בשמחה לבקר , לשחות בבריכה הנקייה והנעימה ולבקר את אחותי הבכורה שנשארה בקיבוץ מכל אחיותיי.
משפחה מרובת ילדים (ונכדים)- לגדל משפחה ברוכת ילדים זו השקפת עולם ואמונה ש"ילדים זו שמחה". בפועל יש הרבה קשיים ולחצים. למזלי הגדול, כשעברנו לירוחם התחלתי ללמד הנחיית הורים (נסעתי יום בשבוע לת"א במשך 4 שנים), וזה נתן לי זוויות ראיה חדשות וחיוביות על גידול ילדים והמון כוחות להתמודד עם ה"אתגרים". היום אנחנו קוצרים את הפירות , נהנים מאד מהמשפחה המורחבת ורואים את היופי והייחוד שבכל ילד וילד. כ"כ מודים לקב"ה על כך שילדינו ממשיכים ושותפים פעילים לדרכנו האידיאולוגית.
גרעינים- נערים ונערות שבמסגרת הצבאית הגיעו לתקופת הגשמה בירוחם ורבים מהם התיישבו במקום. עוד כשהיינו בסעד שמוליק קיבל יום הדרכה בשבוע. (בפועל הוא הפך את זה ליומיים) נסע אחרי יום עבודה לירוחם, עסק בליווי החבורה כל הערב, הלילה והיום למחרת... כשהזוג הראשון התחתן והחליט להישאר בירוחם, עברנו גם אנו לירוחם כדי להקים ביחד את קהילת "יחדיו" חברי הגרעין עבדו והתפרנסו בכוחות עצמם. הם חלקו את היום להתנדבויות שונות ולפרנסה. החברים הטובים ביותר שלנו הם מבוגרי הגרעינים.
ירוחם- הבית שלנו 22 שנים. עברנו לירוחם עם 4 ילדים . הניגוד בין הקיבוץ לירוחם היה תהומי. הדשאים הירוקים מול המדבר הצחיח, משפחה מורחבת מול משפחה גרעינית, הומוגניות חברתית שלנו ושל ילדינו מול שונות עצומה שהיוותה אתגר מאד גדול לילדינו. שמוליק היה עסוק בהקמת עשרות פרויקטים ואני נשארתי עם האתגר הגדול והעצום של גידול חבורת ילדים בתנאים לא פשוטים. תקופת חיים ארוכה מאד משמעותית ומאתגרת. המון חברים טובים לדרך וחברים אישיים, בניה ויצירה.
הורות מקושרת\לייף סנטר- אחד הדברים הטובים שקרו לי בחיים. לפני 3 שנים כשחזרתי להנחות הורים בסיעתא דשמיא התגלגלתי ללייף סנטר, שם למדתי את גישת ההיקשרות והבנתי שבקשר בין הורה ילד, מורה ותלמיד , בין בני זוג ובכל מערכת יחסים-הדבר הבסיסי והקיומי ביותר הוא הקשר, ההשקעה בקשר והחשוב מכל הוא איך אנחנו מבטאים את הקשר בחיי היום יום. כדי שילד יוכל להתפתח למלוא הפוטנציאל שלו עליו להיות בטוח במאה אחוזים בקשר עם הוריו. לכן המשימה שלנו היא להיות פנויים באמת לילדינו (לפחות בחלק מהזמן). מוזמנים להכנס לאתר לייף סנטר ולהתרשם ממגוון המאמרים בנושאים שונים הקשורים לחינוך ילדינו ועצמינו. מזמינה אתכם לחוות זאת גם בסדנאות.
שאולה- אנחנו במשפחת המוצא 5 אחיות . אני אמצעית אחרי זאת שאולה אם אתם תוהים לגבי השם- לסבי מצד אבי קראו אברהם שאול לאחותי הבכורה קוראים מיכל, ע"ש מיכל בת שאול. שאולה גם כן קרויה ע"ש אותו הסבא, כיוון שאבי הבין שבנים כבר לא יהיו לו. כנגד "משפחת הבנות" נולדו לכולנו בנים ראשונים. שאולה גרה בקיבוץ מרב יש לה גם 9 ילדים אנחנו מאד קשורות.
אבא אריה קרול- לספר על אבי בכמה מילים זאת משימה ממש קשה. אבי עלה בגיל 12 מרוסיה עם אימו, אביו כבר היה בארץ בכפר חסידים . בלילה הראשון שלו במושבה הוא שמע יריות של ערבים. למחרת ראה אותו מפקד ההגנה באיזור ואמר לו שבא"י גם נערים בני 12 יכולים להחזיק נשק ולהגן. מאותו רגע, הבין אבי שעליו לעזור בהגנה על המקום, ובעצם המשמעות של חייו הייתה בלקיחת אחריות על עם ישראל. בבנ"ע, בקיבוץ, במפעלי שער הנגב, בקיבוץ הדתי וגולת הכותרת הייתה מפעל חייו למען יהדות רוסיה.
אחיות- ב"ה זכינו ויש לנו קשר טוב בין כל 5 האחיות. כל קיץ אנחנו נוסעות לטיול אחיות של יומיים שלושה. עד כה אחותי הצעירה לא הצטרפה לטיולים אלו כיוון שיש לה 13 ילדים כשהקטן בן שנתיים וזכה להיקרא ע"ש אבי.
להיות "האישה שאיתו"- פירושו לאפשר לו למסור את נפשו למען עם ישראל ולדעת, להבין ולקבל שבבית את תהיי לבד. להיות שותפה לדרך, לרעיון, לאידיאולוגיה מצד אחד, ומצד שני להבין שהמחיר לכך הוא לא פשוט, מצד שלישי לראות, שכשחיים את האידיאולוגיה שמאמינים בה, זוכים לשותפים וממשיכי דרך, וזה השכר הענק שלנו.
רפואה אלטרנטיבית- את דרכי המקצועית חיפשתי במשך שנים רבות. בדרך של החיפוש הגעתי ל"מוח 1", רפלקסולוגיה ולבסוף עיסוי. בלימודי מוח אחד הייתה לי מורה מיוחדת מראש העין. חשבתי לעצמי שלמדתי מקצוע זה רק כדי להכיר את המורה ולהיות שליחה לאנשים אחרים שילכו אליה לטיפול.
פנים מול חוץ- נושא שמעסיק כל הזמן. כיוון ששמוליק כל הזמן עוסק ב"חוץ", אני מתכנסת יותר פנימה.
עוטף עזה- עד לפני שנה רק שמענו על כך . עכשיו כשאנחנו בנתיבות אין לאן "לברוח". מעניין שאין פחד (יש אמונה בבבא סאלי שישמור עלינו...)
קהילה- אנשים נשים וטף שכיף להיות במחיצתם. הרגשה של חברות אמיתית, למרות הפרשי הגילים הגדול. בעיני, אין משמעות לגיל כשיש מטרה משותפת ורצון משותף לעשות את הטוב ביחד. קבוצת אנשים שמוכנים לתת מזמנם החופשי למען הפרט והכלל ללא חשבון. אשרינו שאנו חיים בקהילה שכזו. רק להודות לה'.
מכון אדלר- הלימודים שם העשירו מאד ונתנו דגש על ראיית החיובי והטוב בחיים. היום, במבט לאחור, אני רואה שיש צדדים קשוחים בגישה האדלריאנית ושמחה שמצאתי גישה שונה לחיים והיא גישת ההיקשרות.
נתיבות- עיר גדולה לעומת העיירה הקטנה ירוחם. יש בה הכל!!! מרגישה קצת זרות לעומת ירוחם, בה כמובן הכרתי המון אנשים. כיף להתקרב למרכז. שמחה שאני פה.
איך לדבר כך שהילדים יקשיבו? גישה מדהימה לחיים . מאד נהנית להעביר סדנאות. המון סיפוק בלראות איך אנשים מקבלים תובנות וממש עושים שינויים בחייהם ובקשרים שלהם עם ילדיהם. אחת האימהות סיכמה את הסדנה: "מאמא כועסת לא מקשיבה ולפעמים מרימה יד-הפכתי לאמא מבינה מקשיבה משתפת ויכולה ליצור קשרים. מוזמנים להעביר את המסר הלאה ולהביא עוד אנשים לסדנאות.
שכונה - חלום שהתחיל לפני כמה שנים לגור קרוב לילדינו ולכל הקהילה המיוחדת שנמצאת כאן. תפילה שהחלום אכן יהפוך למציאות. בהתחלה חשבנו לעבור לנתיבות כשתהייה השכונה. בשלב מסוים הבנתי, שאולי המשיח יגיע קודם ולכן כדאי לעבור גם בלי השכונה. מחכה מאד לעבור לשכונה כדי שנוכל להפגש הרבה יותר עם כולם ולחזק את הקשר עם אנשים מהעיר.
העולם החרדי- עולם שחור סגור ומסוגר. משפחה גדולה מהצד של שמוליק. "הדוד" – ר' יצחק מבוהוש היה אדם צדיק ויקר שזכה לקרב המוני יהודים מרומניה. זכינו לברכה ממנו לפני חתונתנו. יש הרבה מה ללמוד מהם בצד של יראת שמיים מידות וחתונות מוקדמות... יש הרבה קשרים בצד האישי, אך חוסר הסכמה עם דרכם בהקשר של מדינה, צבא ויחס לחיים בכלל.
